אנחנו באים לעולם הזה שלמים, מלאים ופלאיים
מחוברים לשמחה, לעוצמה פנימית ולניצוץ החיים הפועם בתוכנו.
אנחנו חיים בעולם בחופש, ביטחון, יצירתיות, אהבה וללא מאמץ
הפעולות שלנו יוצאות מתוך מקום נהנה ונינוח
אנחנו מחוברים לאינטואיציה שלנו, ונהנים מאנרגיית החיים
נראה שכל היקום מחייך ותומך בנו

בתור השלמות הזאת אנחנו מגיעים לתוך משפחה וחברה עם עבר מסויים וערכים מסוימים,
שמעצבת ומלבישה עלינו ערמה של צריכים וציפיות,
במקום לתמוך בטבע האמיתי שלנו, אנחנו מתעצבים לפי דרישות הבחוץ.
אט אט אנחנו לומדים להתאים את עצמנו,
מלבישים על עצמנו מסיכות, עוטים שריון ומתנתקים מזרימת החיים הטבעית.
הניתוק הזה גורם לנו להתנתק ולצמצם חלק עצום מאנרגיית החיים שלנו,
אפילו הנשימה הופכת להיות רדודה ולעיתים קשה לקחת נשימה עמוקה.

ישנם רגעים בהם אנחנו שוב מתחברים אליה, בריקוד, על הר גבוה, במעשה אהבה,
אבל רוב הזמן אנחנו עוטים עלינו שריון ואמונה של איך אנחנו צריכים להיות בעולם הזה.

יכול להיות שחיינו אפילו מוצלחים מאוד, אבל עמוק בפנים אנחנו לא מאושרים.יכול להיות שכבר השגנו מספר הישגים לא מועט, אבל שום דבר אף פעם לא מספק אותנו בצורה עמוקה. תמיד יש עוד הישג להגיע אליו.או אולי יכול להיות שיש רק תחום או שניים בחיים שלנו שלא עובדים,
אבל לא משנה מה ניסינו בשביל לשנות דבר זה, אנחנו פשוט לא מצליחים.הסיבה לכך נעוצה בתת מודע שלנו, וכל הדפוסים והרגשות המודחקים ששמנו הצידה בשביל להתאים, להשתייך, ולהיות חלק מחברה שהתנתקה מעצמה.

כשנתחיל לצלול אליהם, נפגוש את הילד או הילדה שהיינו פעם.
ילד זה מכיל הרבה תחושות ורגשות ששמנו בצד.
הם מופיעים לעיתים קרובות כשאנחנו מגיבים יתר על המידה על דבר מסוים שקורה בחיינו.
או מרגישים נטושים / לבד / כשבעצם לא קרה שום דבר מיוחד. הרבה מזה משתחזר במערכות היחסים הזוגיות שלנו, או במערכות יחסים בעבודה.